כיצד מומלץ לתווך נכון לילדינו את ימי הזיכרון?
החשיפה לאירועי הזיכרון מתחילה בגיל הגן ושזורה בהדרגה בתוכניות הלימודים של מערכת החינוך. מידי שנה, כשאירועי הזיכרון ניצבים בפתח, ניצבים עימם גם חששות, לבטים ולא מעט שאלות, בעיקר בקרב הורים לילדים צעירים (לרב, בגילאי 4 – 8): מה לספר? עד כמה להעמיק? איזה תוכן להשמיע/להראות? ועוד….
אנו כהורים מבינים שמדובר בתכנים כואבים שגם לנו, כמבוגרים, לא קל להכיל, לעבד ולהבין. ועם זאת, תפקידנו כהורים הוא לספק לילדנו תחושת ביטחון ולהקפיד לתווך להם את המידע באופן המותאם לגילם ולשלבי ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית שלהם ולבצע חשיפה שקולה ומחושבת.
אז מה כן מומלץ לעשות?
החליטו על מועד לשיח עם ילדיכם – בערב יום הזכרון/ביום הזכרון עצמו. מכל מקום מומלץ לבצע זאת בטרם תישמע הצפירה.
דובבו את הילד ונסו להבין מה ידוע לו בנושא – תנו לילד לשתף ולהביע את מחשבותיו, דמיונותיו ורגשותיו.
דברו על הנושא בדרך סיפורית ולא בדרך חזותית (הימנעו מהצגת תמונות והקרנת סרטים) לצד שימוש בהמשגה פשוטה (במקום נאצים תאמרו "אנשים רעים", במקום גטו תאמרו "שכונת מגורים שכולם היו קרובים אחד לשני", הסבירו שיום הזיכרון הוא יום להיזכר באנשים גיבורים שכבר אינם בחיים)
הדגישו בשיח המשותף את מרחק הזמן והמקום (לפני המון המון שנים….בארץ אחרת….) לשם יצירת תחושת בטחון ומוגנות.
היצמדו לסיפור אחד שמעורר השראה (דוגמת יאנוש קורצ'ק, אנה פרנק, הקמת צה"ל) והשתמשו כמה שיותר במילים שמביעות חוסן, תקווה ואופטימיות (שואה וגבורה, ניצחון, אומץ, עזרה לזולת, צבא חזק וגדול ששומר ומגן, תקומה)
אפשרו לילד לבטא את עצמו בהקשר לנושא גם בדרכים בלתי מילוליות כגון: ביצירה, בציורים, פיסול וכד'
הכינו את ילדכם לצפירה – שאלו אותו אילו צפירות/סירנות הוא מכיר והסבירו שהצפירה שמושמעת בימים אלו מעידה על יום מיוחד (ולא על סכנה/אזהרה) שכולנו מכבדים, שבזמן הצפירה אנו עוצרים כל תעסוקה ונזכרים בגיבורים והאמיצים שאינם בחיים וכן באלה שניצלו וניצחו את הרעים. חשוב לתת התראה של כעשר דקות לילדים לפני הצפירה, לציין כמה זמן היא תימשך ולהחליט איתם ביחד – איך ואיפה לעמוד. בנוסף, מומלץ לשוחח עימם באופן הדדי איך הרגשנו בזמן הצפירה ועל מה חשבנו.
