הרגלים הם פעולות שנוהגים לעשות שוב ושוב עד שהן נהיות "אוטומטיות". כהורים יש לנו "חוברת הסברה", לפיה אנו הולכים ואליה הספקנו להתרגל. אילו מההרגלים שלנו צריך לשנות ואילו אפשר להשאיר ולשמר
לחקור או להתעניין?
איך נשמעת שיחה שלכם עם הילדים? הורים רבים טוענים שהם לא ממש זוכים לשיתוף פעולה ומקבלים מענה קצר ולקוני של כן, לא ו"כיף". איך היה היום? אכלת? קיבלת שיעורים? הן שאלות קבועות וברגע שהן חוזרות על עצמן בכל יום, אין תחושה של אכפתיות, אלא יותר יציאה בידי חובה.
במקום זאת, צרו שאלות ספציפיות ומגוונות כגון: מה היה לך הכי כיף היום? איזה דבר חדש למדת היום? השאלות יראו התעניינות, יגרמו לילדים להתבטא, להיפתח ולא להסתפק בכן או לא.
לעשות במקום או להאציל סמכויות?
אנו מעדיפים לעשות לסדר, לנקות ולעשות עבור הילדים את כלל פעולות הבית, במקום לאפשר להם לעשות בעצמם, כי אנו עסוקים מאוד. אין ספק שהגישה מקצרת לנו את הזמנים כי הרבה יותר קל להלביש ילד ולקלח אותו, אך היא גם מקצרת לילד את הביטחון העצמי ומעייפת אותנו.
במקום זאת, כדאי להתחיל לאמן את הילדים ברכישת המיומנויות הנדרשות בזמנים פחות לחוצים, יש להציע להם למלא תפקידים מסוימים דווקא בשעות הלחוצות. מה יקרה? העזרה תקל עלינו ובמקביל ביטחונם העצמי ישתפר. שתפו את הילדים במטלות ותנו להם ליטול אחריות על חלק מהן, בהתאם לגילם ויכולתם.
התערבות או התמודדות עצמית?
כולנו רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב, שהם לא יחוו פגיעה או סבל ולכן אם אנחנו עדים לסיטואציה כזו אנו בדרך כלל מתערבים. הכוונות כמובן טובות ולנו נדמה שאנו עוזרים, אך האמת שאנו רק מחלישים אותם. אצל ילדים – התערבות פירושה פגיעה בביטחון העצמי, הרגשה של חולשה והזדקקות מתמדת להגנה.
במקום זאת, עלינו לסייע לילד, אבל נעשה זאת על ידי כך שנגרום לו להאמין ביכולת שלו להתגבר על הקושי ונאפשר לו כמה רגעים להתמודד מבלי לקפוץ מוקדם מידי לפתור לו את העניינים. כך הוא יגדל להאמין בעצמו ויוכל להתמודד עם מכשולים גם כשלא נהיה בסביבה.
(ראובן בן לולו)