עקשנות אינה תכונה לא ראויה. לצד העקשנות השלילית – שרובנו מכירים – יש עקשנות חיובית חיונית. ההורה הוא מורה הדרך ומעצב הדעה וצורת החינוך תשפיע על סוג העקשנות אותה יסגל הילד
'עקשן' (שם תואר) – שאינו נסוג מעמדתו או מדעותיו, שאינו מוותר, קשה עורף, עיקש, מתמיד (הגדרה מילונית).
ילדים הם עקשנים וזאת עובדה. ההתנגדות לנסות מאכל חדש, הסירוב לעשות שיעורי בית או לישון מקשים עלינו – ההורים ואנו מתקשים לחנך, להדריך ולכוון את ילדנו. בניגוד ל"לא רוצה" ו"לא מוכן" – עקשנות אינה תכונה שלילית בהכרח, עקשנות היא היכולת והכוח להתמיד, לנסות ולא לוותר – תכונות חיוביות וחיוניות לכל הדעות.
עקשנות הינה תכונה נלמדת, ההורה הוא מורה הדרך ומעצב הדעה וצורת החינוך תשפיע על סוג העקשנות אותה יסגל הילד. ניתן להבין שיש הבדל בין עקשנות שלילית ועקשנות חיובית. אך כיצד ניתן 'לכוון' לעקשנות החיובית?, כיצד לפתח את היכולות ולסייע בהתמודדות עם הקשיים הצפויים להם בדרך הטובה ביותר?
עידוד עקשנות חיובית
- הכנה מנטלית – אם נבצע הכנה עם ילדנו לקראת התמודדות עם קשיים, נוכל לסייע להם להתמודד עם כמעט כל קושי בצורה סבלנית. התהליך מתחיל בשיחה: תיאום ציפיות, הבעת תמיכה וביטחון ביכולות וההסבר שאפשר לבקש עזרה וזו לא חולשה.
- לא לשכוח להעריך ולחזק – התמודדות עם קושי אינו דבר המובן מאליו, לכן, כשאנו רואים את ילדנו מנסים ולא מוותרים וממשיכים לנסות – חשוב להראות התלהבות ולשבח. חיזוק מידי הינו מפתח לעיצוב התמדה ועקשנות חיובית.
- התמודדות עם סירוב/ התרגזות להתמודדות עם קושי – אם ילדנו מוותרים בקלות או מסרבים להמשיך ולנסות, חשוב להיות נחושים ולבקש בהחלטיות להמשיך ולנסות וכמובן להגיש עזרה וסיוע. כשהסיוע הוא סיוע ולא ביצוע המשימה במקום הילדים!
זכרו – ההורה הוא מורה הדרך ומעצב הדעה וצורת החינוך תשפיע על סוג העקשנות אותה יסגל הילד
התמודדות עם עקשנות שלילית
- הקפדה על סדר יום קבוע – סדר יום קבוע הינו הבסיס לחינוך ולאחריות אישית, כמביאים בסופו של דבר להפחתת העקשנות. סדר יום הופל להרגל שמונע או לפחות מפחית את הסיכוי לסרבנות ולעקשנות שלילית.
- סימן קריאה במקום סימן שאלה – על מנת להקטין את תופעת ה- 'לא רוצה' יש לתת לילדים הוראות בטון רגוע ושקט, תוך יצירת קשר עין, אך עם זאת, בהחלטיות ובסימן קריאה בסוף משפט – מבלי להשאיר מקום לספק ומבלי להתחנן.
- תוצאה שמתקבלת על הדעת – במקרה של עקשנות שלילית מתמשכת, כשהילדים ממשיכים לסרב, אנו -ההורים צריכים להתמודד עם סיטואציה לא נעימה אך הכרחית –דוגמת ביטול או הפסקת פעילות אהובה.
שימו לב – בכל שלב יש לשמור על קור רוח, אין להתעצבן, לאיים או לצעוק, אלא לחזור על ההוראה בקול שקט אך תקיף. אי ויתור ועקביות מצד ההורים יביאו בסופו של דבר לשיתוף פעולה, הקטנת העקשנות השלילית ורכישת מיומנות העקשנות החיובית.